<h1>ארחות חיים דין קנין סימן א'</h1>
<h2>דף מ.</h2>
זה הקנין אינו צריך להיות בפני עדים. אלא אם היה בינו ובין חברו קנה שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא בכופר. אבל המוכר או הנותן או השוכר או המשאיל וכיוצא בהן אין צריך עדים אלא כיון שקנה הקונה בדרך מן הדרכים שקונין בהן בין בהגבהה בין במשיכה בין במסירה בין בקנין בין בכסף בין בשטר בין בחזקה קנה ואע"פ שאין שם עדים.
<h2>דף מב.</h2>
כתב הר"ם במז"ל כל המטלטלין קונין זה את זה. כיצד החליף פרה בחמור או יין בשמן אע"פ שמקפידין על הדמים ושערו כמה שוה [זה וכמה שוה זה] ואח"כ החליפו כיון שמשך האחד או הגביה קנה השני המטלטלין האחרים בכל מקום שהן ונעשו ברשותו אע"פ שלא משכן. הקרקעות נקנין בכסף וכן בשטר כשנוסח השטר בלשון בעל דבר כגון נוסח הגט לאשה (וכן בשטר מכר או מתנה) שכתב לו (שהרי) [שדי] מכורה לך וכל שאר הנוסח אלא שאין צריך לכתוב וכל שום אוחרן וחניכא לפי שתקנה זו בגיטין בלבד אבל בשטרות שלנו שנוסח שלהן בלשון עדים אין קונין בהן ואינן אלא לראיה. וכן קונין בחזקה והוא נעל וגדר ופרץ כל שהוא וכן קונין בחליפין והוא קנין סודר. וכשם שהקרקעות נקנות בקנינים אלו זוכין ג"כ בשכירות בקנינים אלו.
<h2>דף מט:</h2>
בכל קנין צריך לקנות תחלה מן האשה ואחר כך מן האיש וכן נמי צריך לכתוב בתחלה בשטר האשה ואחר כך האיש דתנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל פירוש משום דיכלה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ולכך כותבין בכל שטרי מכירה האשה תחלה דמאי אית לה למימר כיון דלא שייך בה נחת רוח.
<h2>דף קיד.</h2>
המוכר או הנותן שקנו מידו יש לכל אחד מהן לחזור בו כל זמן שעוסקין באותו ענין ואע"פ שקנין [היה] בפני עדים. הפסיק הענין אין אחד משניהם יכול לחזור בו אע"פ שאין ביניהם עדים. וכשם שחוזר המוכר והנותן כך חוזר הלוקח והמקבל כל זמן שעוסקין באותו ענין מה שאין כן בשאר דרכי ההקנאה.
